הנדבך הראשון של מערכת הפנסיה הוא הביטוח הלאומי, המעניק הכנסה לגמלאים. הנדבך השני נקרא פנסיה לאומית, המנוהלת על ידי ספקים פרטיים.
קרן פנסיה בישראל ממומנת על ידי הפקדות הן ממעסיקים והן מעובדים (בדרך כלל 5% מהשכר כל אחד) כאשר הסוכנות לביטוח לאומי במדינה תואמת חלק מההפקדה של העובד. גיל פרישה של 67 גורם לכך שאנשים רבים דוחים את הפרישה לשלב מאוחר יותר בחיים – אז יקבלו תשלום פנסיה גדול יותר.
מעסיק יכול לבחור להוסיף כספים נוספים (כגון התאמת תרומה משלו) בעת חישוב עלויות השכר שלו. שכר הפרישה החודשי הממוצע בישראל עומד על כ-1,000 דולר, ואין מיסוי על תשלומים אלו כשהם מקבלים מחוץ למדינה.
—
קרנות הפנסיה משמשות את המעסיקים למתן סיוע כספי לעובדים לקראת פרישה. לרוב הם ממומנים על ידי מעסיק, אך יכולים להתקיים גם בפני עצמם.
סעיף זה עוסק בהשוואת קרנות פנסיה. סוג הקרן הראשון בו נדון הוא קרן הפנסיה בישראל שהוקמה בשנת 1993. היא מורכבת משני חלקים; חלק אחד הוא חובה והשני הוא וולונטרי. חלק החובה ממומן על ידי מעסיקים ועובדים, ואילו החלק הוולונטרי, שהוכנס בשנת 1998, ממומן רק על ידי העובד באמצעות ניכוי שכר.
הסוג השני של קרנות שנבחן הוא קרן פנסיה אמריקאית; הוא קיים למעלה מ-70 שנה בשלב זה וקיים מאז שנות ה-50, כאשר הוא הוקם כ-ERISA, כלומר Employee
—
קרנות פנסיה מוגדרות כהסדרים שבהם אנשים (או מעסיקיהם) משלמים תשלומים קבועים לחברת ביטוח או לגוף אחר בתמורה להבטחת הכנסה בעת פרישה.
ההבדל העיקרי בין קרנות הפנסיה הוא הטיפול המס. יחס המס לפנסיה משתנה ממדינה למדינה ותלוי אם הן ממומנות על ידי המעסיק, העובדים או שילוב של שניהם.
פנסיה הן מנגנונים ממומנים מראש המעניקים איזושהי קצבת פרישה לאנשים שתרמו במהלך חיי העבודה שלהם.
קרנות פנסיה קיימות מאז תחילת המאה ה-20, אך לאחרונה נרשמה התעניינות מוגברת בהן עקב חששות לגבי ביטחון פרישה, שיעורי תוחלת חיים, ריבית נמוכה על השקעות ורמות גבוהות של אבטלה בקרב עובדים מבוגרים.
—
מערכת הפנסיה בישראל היא אחת המערכות השמרניות בעולם. ישנם שלושה סוגים עיקריים של קרנות פנסיה:
* המוסד לביטוח לאומי לעובדים במגזר הפרטי,
* הארגון הצבאי הישראלי (IMO) למשרתים בצבא, ו
* ביטוח לאומי למי שעובד במשרה חלקית או לא עובד כלל וכן לבני משפחתו.
כספי הביטוח הלאומי מנוהלים על ידי הנציבות לביטוח לאומי. כספי IMO מנוהלים על ידי ארגון עצמאי שאינו תלוי גם ברשויות הממשלתיות (נציבות שירות המדינה של צה"ל). כספי הביטוח הלאומי מנוהלים על ידי מוסד ממשלתי בשם "הרשות הלאומית להשקעות פנסיה". אין קרן מושקעת במניות מכיוון שהדבר עלול להוביל לחשיפה לסיכון גבוה
—
קרנות הפנסיה בישראל עוברות בעשורים האחרונים תהליך ארוך טווח של הפרטה. הממשלה צמצמה בהדרגה את מעורבותה בקרנות הללו וכעת הן מנוהלות על ידי חברות פרטיות. בשנת 2002 פעלו בארץ רק חמש קרנות פנסיה. בשנת 2018 ישנן 26 קרנות פנסיה המציעות תוכניות חיסכון פנסיוני לאזרחי ישראל.
מחקר שנערך על ידי מכון מחקר מצא כי לפנסיה במגזר הציבורי יש תשואה נמוכה יותר על ההשקעה בהשוואה לעמיתיהם במגזר הפרטי. הם גם מספקים קצבאות סוציאליות גבוהות יותר וכיסוי נרחב יותר לחברים עם מוגבלות ושאירים של חברים שנפטרו במהלך תקופת השירות שלהם. זו הסיבה שמומלץ לחסוך כמה שיותר בקופה הציבורית בניגוד לאחת מהאפשרויות האחרות כמו הראל או Onekey שמציעות גבוה יותר.
—
בהשוואה למדינות אחרות, מערכת הפנסיה בישראל נדיבה יחסית. לפי ה-OECD, גיל הפרישה הממוצע בישראל נע סביב גיל 61-62. ניתן לייחס זאת לשיעור התעסוקה הגבוה של המדינה ולכיסוי הביטוח הלאומי.
ה-OECD מצא גם שישראלים לא חוסכים מספיק לפרישתם. הישראלי הממוצע חסך רק כ-25% ממה שהוא צריך לפרישתו עד יציאתו לפנסיה בגיל 62 לפי נתוני ה-OECD (2016).